סדורו של שבת
ה. ובזה אמרתי פי' הכתוב ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו ולשון מן הבא בידו אין לו פי' כלל והיה לומר וישלח מנחה לעשו ומה זה מן הבא בידו והנה חוץ מדרכינו זה אשר בדרוש הלז אמרנו בפירושו בדרך הנאות כי הנה לכאורה יפלא שיעקב יצטרך לשלוח מנחה לעשו אם היה כחו גדול להיות ישר אל מלאך ויוכל לו יתיירא מעשו עד שיצטרך לכפר פניו במנחה ולשלוח לו מיגיע כפו אשר יגע וטרח בצערים שונים כמאמר הקרא ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני וכבר אמרו חז"ל (חולין צ"א ע"א) על פסוק ויותר יעקב לבדו א"ר אלעזר מלמד שנשתייר על פכין קטנים מכאן לצדיקים שחביב עליהן ממונם יותר מגופם וכל כך למה לפי שאין פושטין ידיהם בגזל ע"כ ועתה לקח הון רב כזה לשלוח לעשו ויתכן לומר ע"פ מה שאמרה אביגיל לדוד (שמואל א כ״ה:כ״ו) ועתה אדוני חי ה' וחי נפשך אשר מנעך ה' מבוא בדמים והושע ידך לך וגומר כלומ' הן אמת שנבל חייב מיתה מידך אבל לא נאוה לאיש כמותך להיות יושע ידך לך שאתה בעצמך תנקום נקמתך כי בוודאי ה' יריב ריבך וימות בידי שמים כאשר פירשו המפרשים שם וכן כאן גבי יעקב עם לבן במה שלקח לו מקל לבנה לח ולוז וערמון ויפצל בהם פצלות לבנות והציגם ברהטים בשקתת המים אשר תבאנה הצאן לשתות להיות יחם הצאן אל המקלות ותלדן עקודים נקודים וטלואים אף שהיה הדין עמו כי עביד אינש דינא לנפשיה במקום שאין יכול להציל במ"א כמבואר (בש"ע ח"מ סי' ד') וכאן שהיה לבן מחליף את משכרתו עשרת מונים עביד ליה דינא לנפשיה להציל את שלו מידו אך לפי צדקתו של יעקב כעון היה נחשב לו מה שהושע ידו לו ולא סמך עצמו על ישועת ה' שהוא יושיעו מיד העומדים עליו ובפרט אחרי ראותו שה' עשה לו דין בלבן כמאמר הקרא שא נא עיניך וראה כל העתודים העולים על הצאן עקודים נקודים וברודים כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך נתחרט בלבבו על מה שעשה דין לעצמו עם שהיה הדין עמו ועל כן נתן דעתו לשלוח המנחה לעשו שלא יהנה מה שהושע ידו לו. וזה ויקח מן הבא בידו כלו' על שממון הזה בא בידו מה שהושע ידו לו מנחה לעשו אחיו ראוים אלו לשלחם לעשו ואל אהנה ממעשה ידי:
בית יעקב על התורה
אברהם הוליד את יצחק. בתנחומא (תולדות א) מפני שהיו אומות העולם אומרים מאבימלך נתעברה שרה והיה חשד בלבו של אברהם לכן צר הקב"ה קלסתר פניו דומה לאברהם. ומאד יפלא הלא היה לאברהם מאמר מפורש מאת ה' על לידת יצחק, ואיך יבוא ספק בלבו של אברהם אבינו. אך כונת המדרש, שהאומות היו טוענין שאין האדם צריך לשום צמצום והאדם אין צריך לסייע את השי"ת בפעולותיועאנתבאר בתפארת יוסף שמחת תורה ד"ה ויאמר ד': כמו שאמר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה, כי כל הדעות של האומות הם להיפך מדעת תורתינו הקדושה. והיינו כי עיקר דעתיהם הוא, מחמת שהשי"ת כרת ברית עם האבות הקדושים לזה אין צריכין עוד לשום עבודה, ורק סומכין עצמן על זה התקיפות, והולכים ומתפשטים עצמם על זה הסמך., וזהו והיה חשד בלבו של אברהם, היינו כי אברהם הרעים בעבודתו שיוכר ויוטעם לאיש העובד ה' מפרי מעלליו ויקרא שמו עליהם, כדכתיב (שמואל א כ״ה:כ״ו) והושע ידך לך, ולכן היה חשד בלב אברהם פן אינה הישועה מחמת צמצומו ותפלתו ורק הוא מהשי"ת מרוב טובו. ולכן צר קלסתר פניו דומה לאברהם, היינו שבאה הישועה מחמת צמצומו ותפלתו, שבעבור הצמצום שהאדם סובל בא אח"כ ההתפשטות, כדכתיב (קהלת ג׳:ט׳) באשר הוא עמל, וזהו שאחר זה איתא שם במדרש, מפני שהיו אומרים אסופי מן השוק הוא וכו' לכן נאמר היניקה בנים שרה (בראשית כ״א:ז׳), ולכן נאמר אברהם הוליד את יצחק (תנחומא תולדות ג), היינו שהיו אומרים שלא נולד על ידי תפלת אברהם אבינו ולא על ידי הציפוי והקווי שלו להשי"ת רק בדרך נס מצד השי"ת לבדועבעיין בבית יעקב הכולל ראש השנה ד"ה וה' פקד: לזקוניו, היינו דבר שנתיאש ממנו. כי זאת ידע אברהם בטח כי השי"ת לא יעזוב את תפלתו ופעולותיו ומעשיו הטובים וכו'. אך זאת לא עלה בדעתו שיושיעו הקב"ה והישועה תקרא על שמו. כי היה רחוק מעיניו להתפלל על זה אף כי האמין בה'. אבל היה אצלו כמו שהקב"ה יכול לברוא בריאה חדשה. והקב"ה הושיעו מפורש, שיראה לעין כי תפילתו פעלה גם בקרבו וזה היה לידת יצחק. וזאת נקרא לזקוניו וכו'. ועיין בסוד ישרים ראש השנה אות סא ד"ה וה' פקד [ב]: ותלד שרה לאברהם בן לזקניו וגו' ומילת לזקוניו ביאר אאזמו"ר הגה"ק זצללה"ה שמורה על עצם הסתכלותו, כלומר שלא נפסק מאתו הקווי והתשוקה אף רגע אחת, שהכיר שפיר בלידת יצחק אשר כל ימיו היה מצפה ומבקש זאת הישועה, ולא נפסק מעולם הימנו זאת התקוה מתפיסתו. לעיל פרשת וירא אות כא מבואר העניין בהרחבה גדולה עיי"ש.. וזה ג"כ ענין הצדוקין שאמרו בפרה אדומה במעורבי שמש היתה נעשית, כמו שנתבאר בפרשת חקת, היינו שיאמרו שתחיית המתים לא יהיה מתפיסת אדם רק יהיה כבריה חדשה ולא יזכור הוייתו הקודמת, ובאופן זה לא נקרא תחיית המתים, כי זה נקרא שאחרים המית ואחרים החיה. וזה ענין אחד עם לידת יצחק, כי ברכת יצחק הוא מחיה המתים, ולכן גם עליו אמרו אסופי מן השוק הוא, אבל באמת התפלל אברהם אבינו ע"ה שמאותה התפיסה והעבודה שהאדם עובד בעולם הזה יהיה לו השארה לעתיד, ולכך התעורר היניקה בנים שרה. כי יניקה היינו שאינו נותן חיים חדשים רק שמקייים החיים שיש בהבן, והוא אף שלעתיד יראה השי"ת את אורו ואלהותו שהוא למעלה מהשגת האדם, מ"מ ישאר דרך ארץ וכבוד, שאינו דומה כבוד אחד לחבירו, שכל אחד יהיה נכוה מחופתו של חבירו, וזו היא השארה מעבודת עוה"ז שלא יתבטל לגמרי, רק כפי צמצומו ועבודתו כן יהיה הכבוד לעתיד. וכמו כן היניקה בנים שרה, היינו שבירר לעיני הכל שכלם הודו שנולד בתפיסתם ותפלתם. וכן יהיה לעתיד בתחית המתים שישארו רבים לזמן מה שיכירו שאותן עצמן החיה, ויודו הכל שאלו עצמם שמתו אלו עצמן החיה, כדכתיב (דניאל י״ב:ב׳) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות וגו' ואותן שהיו אומרים לישראל (דברים ל״ב:ל״ז) אי אלהימו צור חסיו בו וגו', ואז יראה השי"ת לעיני הכל, ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא, וכדאיתא בש"ס (פסחים סח.) מיתה וחיים באחדעגעיין לקמן פרשה זו אות יג ד"ה ולכן בהערה פה שם.: